ציפורי הנגב

במבט ראשון המדבר נראה ריק, שומם וחסר חיים. מרחבים פתוחים, בלי צמחיה, צל ומים. גשם יורד כאן רק פעמים בודדות בשנה, החום קיצוני ומסוכן וקשה להאמין שמשהו יכול לחיות בתנאים כאלה.

אבל למרות התנאים הקשים יש במדבר חיים, והרבה מכל הסוגים והמינים. פשוט צריך מבט שני כדי להתחיל לשים לב אליהם.

קבוצה אחת מתעלה על כולן במגוון, בצבעים ובהתאמות המיוחדות שהן פיתחו כדי לשרוד. 

הקבוצה הזאת היא כמובן ציפורים, שמצליחות למרות הכל להתמודד עם התנאים הקשים במדבר.

אתגר מספר 1 -  מים ומזון

המשאב שהכי חסר במדבר הוא כמובן מים. 80 מ"מ גשם בשנה זה הממוצע באזורנו במרכז הנגב, רוב השנים יורד אפילו פחות מכך ויש שנות בצורת בהן יורדים רק 40 מ"מ. מעט הגשם שכן יורד נאגר לאחר שטפונות בגבים ושלוליות באפיקי הנחלים שגם הם בתורם מתייבשים מהר תחת השמש הקופחת.

הציפורים המקומיות חייבות להתמודד עם היובש ולנצל בצורה הטובה ביותר את המים הקיימים. 

האלופות בתחום הזה הן הקטות, ציפורים שמנמנות דמויות יונה שחיות ומקננות על הקרקע. באזורנו 4 מינים ולכולן אותה התנהגות: כל בוקר הקטות מתרכזות בשעה קבועה במקורות המים שקיימים כדי לשתות יחד. הן יכולות לעוף עשרות קילומטרים מאיזורי חיפוש המזון שלהן כדי להגיע במאות ואלפי פרטים יחד לשלולית הספציפית בה הן שותות. 

בקיץ כשיש להן אפרוחים שלא יכולים לעוף יחד איתן לשתות הן לוקחות להם take away. הן מספיגות את נוצות החזה שלהן במים ועפות בחזרה עם המטען היקר לאפרוחים שבקן, שם הם שותים את המים מהנוצות של הבוגרים. עכשיו תנחשו מי משקיע בהשקייה של האפרוחים? הזכר!!! הוא מגדל נוצות מיוחדות על החזה שסופגות את המים והצאצאים סוג של יונקים את המים כאשר הוא שב ממקור המים. 

באזורנו יש כמה מעיינות שנובעים כל השנה, ואלה חשובים מאוד בעבור הציפורים. בשעות הבוקר המוקדמות אפשר לראות בעיקר אוכלי זרעים מסוגים שונים המתרכזים לשתות בעין עקב ועין עובדת. חצוצרני מדבר, גיבתוני מדבר ואפילו ורדיות סיני שאת צבען הורוד קשה לפספס.

יש ציפורים שלקחו לקיצון השני את התלות במים ובמקום להגיע כל כמה זמן לנקודת שתיה קבועה הן פיתחו מנגנונים שמאפשרים להם פשוט לא לשתות. זה קורה בעיקר אצל אוכלי חרקים ופירות שמקבלים את כל המים שהם צריכים מהמזון שלהם: חרקים וזחלים עסיסיים. לסלעיות, מדברונים, שחורי זנב זנבנים ועוד אין צורך בשתיית מים נוזליים והם יכולים להתקיים במרחבי המדבר הקשוח ביותר שיש במרחק רב מכל נקודה עם מים זורמים.

לעיתים רואים זנבנים שלא זכו לשתות ולראות מים מאז שבקעו מהביצה באביב הקודם ולפתע יש גשם ושלוליות והם ממש צריכים שיכירו להם מה זה הנוזל הזה ומה עושים איתו. אז לאחר השוק הראשוני הם לומדים מה זו פעולה של שתייה והכי כייף זה רחצה וטבילה הגונה… 

עיט ניצי

אתגר מספר 2 -  הסוואה

בעלי חיים צריכים בכללי צריכים לעיתים להסתתר ולהתחבא, אם כדי לחמוק מטורפים ומאיומים ואם כדי דווקא לצוד ממארב, איפה שהטרף לא רואה אותך. המדבר השומם יחסית מספק אתגר נוסף והוא מחסור במסתורים, תחשבו על זה: אין עצים כמעט, אין צמחייה, הקרקע קשה ולא מאפשרת התחפרות והנוף פתוח לכל כיוון שלא מסתכלים.

עם הבעיה הזאת ציפורי המדבר מתמודדות בעזרת צבעי הסוואה: הקטות וציפור מדבר נוספת בשם רץ מדבר מקבלות ממש את צבע  הלס - הקרקע המדברית. בתעופה רואים לעיתים כתם כהה על הכנף שגם מבשר  לשאר הצפורים לידה שהיא עפה אך גם אם זה טורף- בנחיתה נעלם לפתע הכתם הכהה בכנף מה שמקשה מאוד על גילוי של הציפור המוסוות.  עוד דוגמא מקסימה, זה הקורא המדברי, מין קרוב לחוגלה קטנה צבוע כולו בצבעי חום אפור כמו הקרקע. 

אתגר מספר 3 - קרינת שמש  וטמפרטורת סביבה

במדבר ישנה עוצמת קרינה גבוהה ועונת קייץ חמה וההתמודדות איתה  משלבת יתרון קבוע למרבית הציפורים - יש להם חום גוף יחסית גבוהה באופן טבעי כ 40 מעלות צלסיוס מה שמאפשר יותר עמידות. וכן הנוצות הן אבר מבודד מחום וגם מקרינה

אתגר מספר 4 -  לינה על הקרקע

מכיוון שבמדבר אין הרבה צמחייה, לעיתים מעדיפים מיני ציפורים רבים לישון על הקרקע.. אך צריך לשים לב שלא יבוא שועל, קרקל, זאב ויחליטו להפוך את השינה שלך לארוחה שלהם… לכן פיתחו מינים רבים טכניקה מדהימה לקבל התרעה מוקדמת לפני שהטורף קרוב מידי ..שגם יכולה ללמד אותנו בני האדם טיפ גדול לחיים מבעל חיים קטן.  הרעיון הוא לישון על הקרקע במקום בו יש משהו שישמיע רעש עם בעלי חיים הולכים עליו, כגון: מדרון שעליו יש אבני חצץ משוחררות, או אזור בו יש צמחים יבשים וכל הליכה עליהם תשמיע רעש ברור..  ממש  התראה מוקדמת לפני התקפה - קצת מזכיר עולמות אחרים שאנחנו דווקא מעדיפים לשכוח בשקט והשלווה שיש בתצפית על ציפורים 🙂

קטה סנגלית

כתב וצילם: איתמר דוניצה